בתור אוהד בית"ר ירושלים משנת 97 באופן רשמי,כמובן שאין לי הרבה מה להתגאות בימים אפורים ולא זהובים אילו,כולנו יודעים היטב שאהבה לקבוצה זה כמו יחסים בין בעל לאישה,יש רגעים טובים,יש רגעים פחות טובים,ויש רגעי משבר,ויש עליות ונפילות וכו'...
בשיא אהבתי אליה,כל החדר שלי היה צהוב-שחור,המצעים,נעלי בית,כוס השוקו שלי,דגלים,צעיפים,לא שזה משהו מיוחד כי כולנו היינו ככה כל אחד וקבוצתו שלו.
עבורי עונה שבית"ר לא נלחמת על האליפות,לא ממש עברה עונה,או אפילו לא הייתה בכל,שוב הזדהות לגטימית למי שבחר לאהוד את אחת מהגדולות ולא בטעות אוהד את בני יהודה,(ל"ע).
אהבה שלי לבית"ר מעולם לא נפסקה,היא רק נפגעה קשות,בוא נגיד שהירושמה היית נראת נהדר לעומת מה שקרה ליחסים שלי אם בית"ר.
אני לא זוכר את השנה,אבל אחד בשם גדי זהבי או אריק זהבי משהו כזה,מהבעלים של יס עם אני זוכר נכון,בכל מקרה החליטו לעשות כמו באירופה הצגת שחקנים,בבירה נשפך מלא מזומנים,הביאו את רוסו (ה' יקום דמו) ועוד כל מיני כאלה,והצגת השחקנים התקיימה בתשעה באב בערב?wtf!!!!!
על מה ולמה?ערב תשעה באב חגיגה בירושלים לקבוצה הכי דתית של הליגה?למי נדפק הקופסה?
וכמובן האיש ששרף לי את המנורה,השתין לי על הלהבות,אלי גוטמן ימ"ש וזכרו.גוטמן הגיע לבית"ר ופשוט רצח לי אותה בדם קר,אולי לפני שהוא עוד הספיק לאנוס לי אותה לירוק עליה ולבתר את גופה ב12 חלקים שווים ולשלוח לכל קצוות תבל,אפילו את הזנב של האריה הוא לקח למזכרת בשירותים בבית שלי בתור מנקה אסלות.
זה היה כיתה ט' או י' שלי (השנים שאהבה פורחת) בערך שנת 2003/4,מי לקח אליפות אז?לא זוכר ולא אכפת לי.
מאותו עונה אריה לא שאג,ובית"ר עבורי לא הייתה יותר הדגל של המדינה.
נשארתי עצוב וגלמוד,נפרדנו במטרה לחזור,אך הקרע עבורי היה גדול מדי,לפני כמה שנים שלקחנו(קנינו) אליפות שנתיים ברצף פלוס דאבל,שמחתי אך הכעסים שלי והטראומה ילדות לא נעלמה עדיין,יקח עוד הרבה שנים,אריק בנאדו ועידן טל בבית"ר עם שמעון גרשון שהוא היה ונשאר בן *ונה.זאת בית"ר שלי?בבקשה לא לעבוד עליי.אני צריך את אוחנה,זוהר,כמה הונגרים שסבתא שלהם הייתה יהודיה והימרו את דתם בשואה,פישונט שאונדר שאלוי. שתקופה שבטדי חוץ מטרבוקה השיר ירושלים מלחמה ושורות ראשונות משירים של זוהר ארגוב לא היה מהומה.
בקיצר מאחורי הר הצופים או הזיתים,שלום לך ירושלים.... :(
מי ששינתה את חיי ונחקק בליבי הייתה מכבי "שוקלדים וממתקים" תל אביב,במשחק שעד אותה שנה איומה של גוטמן(ימ"ש)
היה נראה עבורי כמו משחק לחבר'ה שלא הלך להם בכדורגל,בקיצר הייתי חייב ריאבאונד דחוף והגעתי להיכל יד אליהו,אוחז במנוי לשער 11,איך זה קרה?יש חילוקי דעות,אבל ככה היה.
לא ממש תפס אותי המשחק,כי גם שהייתי עם הגב למשחק ידעתי ששארס עושה עבודה,אז לא היה מה לדאוג.
ואז ראיתי אותה,היא לא הייתה יפה כמו שחשבתי עליה בהתחלה,והיא הגיע לי בדיוק שהתפנה לי הרבה מאד מקום בלב.נשאבתי לתוך ואדי האוהדים של מכבי ונהייתי מאוהב מעל הראש,ועוד בשנה של הפיינלפור בתל אביב,בכלל הייתי בעננים,בחור בשם אברהם נמני החליף לי את הלב של אליהו אוחנה, והשחור שלי כבר נהייה כחול.פתאום אני מגיע לבלומפילד בדרבי תל אביבי.פה משחק כי החבר'ה הולכים,שם משחק גביע,כי בית"ר הצליחה להפסיד לפני השמינית גמר לקבוצה מהלאומית,עובר שנה אני שוב מנוי ביד אליהו,יש לי גם שלוש כרטיסים למשחקים של מכבי תל אביב בליגת האלופות ברמת גן.שר שירים וניגונים על הסמל שלי והצבעים שלי,"אני מכור אליך מכבי..."
לא שאשכנזי כמוני לא תפור לאהוד את מכבי לכתחילה,אבל אני נשוי לבית"ר,מכבי היית החברה הגיי שלי שמאד אהבתי אבל זה לעולם לא יקרה,זה רק לבנתיים ששנינו נהנים,זה תקופתי...
את חטאי אני מזכיר כאן שעובר כמעט עשור והיחסים שלי ובית"ר מעט משתפרים,הגדלתי לעשות מנוי בשביל לתמוך בקבוצה,הלכתי למשחקי בית וחוץ.בזבזתי שמונים תשעים שקל בשביל לראות את הליצנים של קורפניין עושים בושות,בקיצר החלום הרטוב של קבוצת אנדרדוג מתקיימת,ברוך ה'?
מאוחר בלילה אשתי(המקורית לא הקבוצה) נרדמה מוקדם,הילדים חורפים,אחד בלילה,פעם עוד אשתי הייתה מרשה לי אבל היא אמרה לי שזה מעצבן אותה לראות אותי כ"כ מאושר ממשהו כזה (נשים מהם מבינות?)פותח יוטיוב לעולם ועד
מכניס את "הפרח בגני שיר אליפות בית"ר ירושלים 97-98,וצופה,העין למטה לא מצליחה לברוח משיר אליפות של מכבי,שלוקח אותי עד לשחקנית ה12,ואז אני מקבל את לפנים,צמרמורת בגוף,הלב פועם במהרה,קצת רגשות אשמה ההדדים,שיר ממזרחי של אייל גולן אוהב אותך לנצח לך נשבעתי אמונים,אבל הלב,אוי הלב חייב,שני קליקים מקש שמאלי.רואים באיכות גרועה מאחורי גב של משהו בלי חלוצה צועק ידיים,ידיים.
"כמה יפים היו אותם ימים"!!!!!
בשיא אהבתי אליה,כל החדר שלי היה צהוב-שחור,המצעים,נעלי בית,כוס השוקו שלי,דגלים,צעיפים,לא שזה משהו מיוחד כי כולנו היינו ככה כל אחד וקבוצתו שלו.
עבורי עונה שבית"ר לא נלחמת על האליפות,לא ממש עברה עונה,או אפילו לא הייתה בכל,שוב הזדהות לגטימית למי שבחר לאהוד את אחת מהגדולות ולא בטעות אוהד את בני יהודה,(ל"ע).
אהבה שלי לבית"ר מעולם לא נפסקה,היא רק נפגעה קשות,בוא נגיד שהירושמה היית נראת נהדר לעומת מה שקרה ליחסים שלי אם בית"ר.
אני לא זוכר את השנה,אבל אחד בשם גדי זהבי או אריק זהבי משהו כזה,מהבעלים של יס עם אני זוכר נכון,בכל מקרה החליטו לעשות כמו באירופה הצגת שחקנים,בבירה נשפך מלא מזומנים,הביאו את רוסו (ה' יקום דמו) ועוד כל מיני כאלה,והצגת השחקנים התקיימה בתשעה באב בערב?wtf!!!!!
על מה ולמה?ערב תשעה באב חגיגה בירושלים לקבוצה הכי דתית של הליגה?למי נדפק הקופסה?
וכמובן האיש ששרף לי את המנורה,השתין לי על הלהבות,אלי גוטמן ימ"ש וזכרו.גוטמן הגיע לבית"ר ופשוט רצח לי אותה בדם קר,אולי לפני שהוא עוד הספיק לאנוס לי אותה לירוק עליה ולבתר את גופה ב12 חלקים שווים ולשלוח לכל קצוות תבל,אפילו את הזנב של האריה הוא לקח למזכרת בשירותים בבית שלי בתור מנקה אסלות.
זה היה כיתה ט' או י' שלי (השנים שאהבה פורחת) בערך שנת 2003/4,מי לקח אליפות אז?לא זוכר ולא אכפת לי.
מאותו עונה אריה לא שאג,ובית"ר עבורי לא הייתה יותר הדגל של המדינה.
נשארתי עצוב וגלמוד,נפרדנו במטרה לחזור,אך הקרע עבורי היה גדול מדי,לפני כמה שנים שלקחנו(קנינו) אליפות שנתיים ברצף פלוס דאבל,שמחתי אך הכעסים שלי והטראומה ילדות לא נעלמה עדיין,יקח עוד הרבה שנים,אריק בנאדו ועידן טל בבית"ר עם שמעון גרשון שהוא היה ונשאר בן *ונה.זאת בית"ר שלי?בבקשה לא לעבוד עליי.אני צריך את אוחנה,זוהר,כמה הונגרים שסבתא שלהם הייתה יהודיה והימרו את דתם בשואה,פישונט שאונדר שאלוי. שתקופה שבטדי חוץ מטרבוקה השיר ירושלים מלחמה ושורות ראשונות משירים של זוהר ארגוב לא היה מהומה.
בקיצר מאחורי הר הצופים או הזיתים,שלום לך ירושלים.... :(
מי ששינתה את חיי ונחקק בליבי הייתה מכבי "שוקלדים וממתקים" תל אביב,במשחק שעד אותה שנה איומה של גוטמן(ימ"ש)
היה נראה עבורי כמו משחק לחבר'ה שלא הלך להם בכדורגל,בקיצר הייתי חייב ריאבאונד דחוף והגעתי להיכל יד אליהו,אוחז במנוי לשער 11,איך זה קרה?יש חילוקי דעות,אבל ככה היה.
לא ממש תפס אותי המשחק,כי גם שהייתי עם הגב למשחק ידעתי ששארס עושה עבודה,אז לא היה מה לדאוג.
ואז ראיתי אותה,היא לא הייתה יפה כמו שחשבתי עליה בהתחלה,והיא הגיע לי בדיוק שהתפנה לי הרבה מאד מקום בלב.נשאבתי לתוך ואדי האוהדים של מכבי ונהייתי מאוהב מעל הראש,ועוד בשנה של הפיינלפור בתל אביב,בכלל הייתי בעננים,בחור בשם אברהם נמני החליף לי את הלב של אליהו אוחנה, והשחור שלי כבר נהייה כחול.פתאום אני מגיע לבלומפילד בדרבי תל אביבי.פה משחק כי החבר'ה הולכים,שם משחק גביע,כי בית"ר הצליחה להפסיד לפני השמינית גמר לקבוצה מהלאומית,עובר שנה אני שוב מנוי ביד אליהו,יש לי גם שלוש כרטיסים למשחקים של מכבי תל אביב בליגת האלופות ברמת גן.שר שירים וניגונים על הסמל שלי והצבעים שלי,"אני מכור אליך מכבי..."
לא שאשכנזי כמוני לא תפור לאהוד את מכבי לכתחילה,אבל אני נשוי לבית"ר,מכבי היית החברה הגיי שלי שמאד אהבתי אבל זה לעולם לא יקרה,זה רק לבנתיים ששנינו נהנים,זה תקופתי...
את חטאי אני מזכיר כאן שעובר כמעט עשור והיחסים שלי ובית"ר מעט משתפרים,הגדלתי לעשות מנוי בשביל לתמוך בקבוצה,הלכתי למשחקי בית וחוץ.בזבזתי שמונים תשעים שקל בשביל לראות את הליצנים של קורפניין עושים בושות,בקיצר החלום הרטוב של קבוצת אנדרדוג מתקיימת,ברוך ה'?
מאוחר בלילה אשתי(המקורית לא הקבוצה) נרדמה מוקדם,הילדים חורפים,אחד בלילה,פעם עוד אשתי הייתה מרשה לי אבל היא אמרה לי שזה מעצבן אותה לראות אותי כ"כ מאושר ממשהו כזה (נשים מהם מבינות?)פותח יוטיוב לעולם ועד
מכניס את "הפרח בגני שיר אליפות בית"ר ירושלים 97-98,וצופה,העין למטה לא מצליחה לברוח משיר אליפות של מכבי,שלוקח אותי עד לשחקנית ה12,ואז אני מקבל את לפנים,צמרמורת בגוף,הלב פועם במהרה,קצת רגשות אשמה ההדדים,שיר ממזרחי של אייל גולן אוהב אותך לנצח לך נשבעתי אמונים,אבל הלב,אוי הלב חייב,שני קליקים מקש שמאלי.רואים באיכות גרועה מאחורי גב של משהו בלי חלוצה צועק ידיים,ידיים.
"כמה יפים היו אותם ימים"!!!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה