הרבה זמן צוות המערכת כאוב וכעוס על כך שהוא לא כתב..אך יש לו תירוצים רבים וטובים,
-תהייה מעניינת הסיבה לכך שהליגיונרים שלנו תופסים כותרות על כל פס שהם עושים במשחק,הוא כי באמת כמה פסים אפשר כבר לעשות שנכנסת דקה 88 בפיגור שלושה שערים???.-
צוות האתר רוצה לאחל המון מזל טוב לאלופת המדינה 2012,היא עירוני קריית שמונה,והמון מזל טוב על חפאלה היפה שעשיתם בחגיגות האליפות במסעדה בראש פינה עם כל חברי הקבוצה ועשרות אוהדיה שהגיעו.
מכירים את זה שיש לכם חבר לכל דבר.דהיינו יש חבר שאיתו אתה מדבר על עבודה,ויש חבר שאיתו אתה מדבר על זוגיות,ויש את החבר הזה שהוא זמין תמיד שאתה מרים לו צלצול לעשות קצת צחוקים לשחרר לחץ.
לכל אחד יש את החבר לדבר המתאים.
אך בגלות איומה שאנו נמצאים בה חסר את אותו חבר לשיחות העמוקות,לדיונים הפילוסופים העמוקים על מצבה של מכבי חיפה,על איך שנראת השנה מכבי נתניה, על למה טוטו תמוז עדיין בהפועל. בקיצור את אותו חבר שמבין כמוך,שאכפת לו כמוך, שהוא יודע מה מוריניו פולט מהפה שבוע לפני כל משחק,את אותו חבר שרואה ביוטיוב אל תוך הלילה את הגול של בקאהם מול יוון בלופ. בקיצור מישהו עם נשמה.
לא חסר לי חברים שאוהדי כדורגל או חובבי כדורגל,או אפילו את החבר מהלימודים שאפשר לעשות איתו שיחת סרק על המשחק של בראסה או ריאל, ואיפלו יש לי בקפטריה של הבית ספר את אחות של איתן מזרחי שמספרת לי מה פאסוס אוכל ביום שישי בערב,ועוד יש לי את הבחור שרואה את ליגת האלופות ומתלהב שהוא ראה את מנצסטר ואיזה מגניב זה היה בפאב עם כל החבר'ה.
אתה כאן סבבה.
אבל אז יש את אנשי הפונטציאל. "המוצהרים".אלה שמצהרים את אהבתם לקבוצה.אבל לצערי הצהרות לחוד ופעילות לחוד.
אלה שאתה פוגש בעובדה או לימודים והוא מספר לך שגם לו היה מנוי ליציע המזרחי,ותחילת כל שבוע עושים הבעת פנים בהתאם לתוצאה,אך זה אותם אלה שמסכמים הפסד במשפט,אלה שאחרי ניצחון אומרים: "יופי",אלה שמתרצים שהם לא ראו את המשחק כי הם עבדו.אלה שלא סגורים מי המאמן ומי הבעלים,בקיצר "המוצהרים".
הם הכי באסה איתם,אתה פוגש אותם הם לובשים ביום יום בסגנון האהוב אליי.(ג'קטים של אדידס עם לוגו של קבוצות באירופה).אבל מעבר ל400 שקל שהוא קנה איתו קפוצ'ון של מילאן,אין הרבה עם מי לדבר.
וזה מה שכואב לי,כואב לי שאני מתחיל שיחה על המשחק אתמול וכולם שותקים,והחוצפנים אפילו מתריסים.(מפאת חילול הקודש אני לא אפרט את הנאמר).
כואב לי שאני מנסה לטפח אנשים לדון בנושאים בעלי ערך עליון,והם לא מבינים את הגדולה.
כואב לי להעביר אנשי קשר בסלולר ולגלות שיש לי אולי מניין אנשים שאוהדים קבוצה,זה לא כל כך מובן איך יכול להיות בנאדם בלי קבוצה.
השבוע גילתי שקבוצה זה זהות.
אני בחור ממוצא אשכנזי יושב לתומי ושומע מוזיקה...ואיזה אתם שואלים?.."אלינור התאכזבתי קשות לא ישנתי לילות"...
תוך כדאי שאני משלב בעובדה שלי בלימודים בלי שום קשר תמונה של אולטראס לאציו עם אלפי אבוקות ביציע.
קופסת נובלס עם מצית בכיס,פרסינג השמור לנוער קטמון וחבריהם.ואז נופל האסימון,אני אוהד בית"ר ברמ"ח אברי ושס"ה גיידי,
אני מעריך שעל קפה לאטה גדול עם קצפת פרלמנט ארוך ומתנגן לו "ואני תפקידי לנגב לך את הדמעות"...(בקיסריה)יושב לו אותו לובש אדום.
אבל האסימון שנופל זו המציאות שאתה פוגש את עצמך.וכאן אני מגיע ל"נאורים".
הם מצהירים בקול גדול,אני אוהד X ,ואני מדבר על X,והמצב רוח שלי הוא לפי מה שקורה לX.ואני עצוב שX ניראת רע.ואני שמח שX נראת טוב.
ואני לבוש באופן טבעי בצבעים של X,ואני לעולם לא יהיה עם סוודר בצבעים של Y.
ואני לא שומע את המוסיקה שY וחבריו שומעים.ואני נראה אחרת מאוהדי Y.
ואני חי X.X אצלי הוא לא תחביב. הוא המציאות שלי,אני והנאורים האמייתים של X.יש לנו מכנה משותף עמוק מאד.אנחנו אוהבים את אותם דברים,שותפים לאותם סגננות.
אוהדים מעמוק הלב לא בצורה שטחית.
אחרי שנפל לי האסימון הבנתי שזכיתי להארה השלמה.
רק מה שחסר לי עכשיו זה את "ניאו"(קיאנו ריבס) שיכך את כל ה"מוצהרים" ידאג שיקחו את הכדור הכחול.
וניהיה בעולם של "נאורים".
באים תמיד!,בכל מזג אוויר!,לכל מקום!,מאהבה.!
או שלא באים בכלל.
מוקדש ל"נאור" היחיד שאני מכיר...ירבו כמותך.
