נטו אהבה

במעט איחור,אנחנו רוצים לאחל המון מזל טוב להפועל ירושלים שהשכילה אחרי 21 שנה לנצח במשחק גורלי את מכבי תל אביב ביד אליהו,צעדת הניצחון תצא ממלחה ותסתיים במופע זיקוקים בטדי.צוות האתר מאחל המון בהצלחה לקבוצת הפועל בהמשך העונה,ובתקווה שאולי תתן פייט ספורטיבי למכבי תל אביב,ואולי בעצם לא...

לאחרונה קם בשיח הציבורי דיון עמוק בנוגע לכדורגל הישראלי ורמתו,
ממיטב חברי לשריטה העמוקה אברהם,יניב תומר ורם הביאו שני טענות קשות,אחת-שאין סיבה לכתחילה לצפות במשחקי הכדורגל של הליגה שלנו,ושנית החמורה יותר-שאין סיבה לכתחילה וגם בדיעבד ללכת לפקוד את איצטדיוניי מדינת הכדורגל של יבשת ישראל.
לאחר שמיעת הטרוניות הנוקבות,אני עדיין איני מצליח להבין את אותם אוהדי כדורגל ישראלים,
הרי  כולנו כאן וכלל הנראה לעוד המון זמן,אז מה הטעם בתלונותינו,מדובר בכדורגל לא בפוליטיקה...
נכון המדינה שלנו מתנהלת בצורה קטסטרופלית,ואין צדק חברתי,והממשלה מושחתת והנשיא אנס,וכולנו היינו יכולים לקחת לידינו את תפקיד ראש ממשלת ישראל ולהחזיר את רון ארד וגלעד שליט בקלות רבה ללא שום צורך בהחזרת אלפי אסירים.
אבל טענות הסרק הללו מקומם בפוליטיקה ולא בספורט.אז בוא נתעסק בעיקר ולא בטפל...
אני צופה בכדורגל כמעט 15 שנה לערך אולי קצת יותר,בערך מכיתה ה' שזה שנת 97 שזה יוצא 15 שנה,אז כן 15 שנה אני צופה בכדורגל עולמי וישראלי,
ולמען האמת מעולם לא היה לי את הצורך בהשוואת ההנאה שלי בין צפייה בדרבי של פתח תקווה לבין צפייה בדרבי המליאנזי.
מדובר בשני יקומים שונים שבזכות הכפר הגלובלי שנוצר כאן אני יכול להיות חלק מהעולם המקביל של הליגה האיטלקית.
אבל ברור לי כשמש שהליגה איטלקית זה לא היה ולא יהיה לעולם הליגה הישראלית.ומעולם לא היה לי צפייה לכך.זוהי המציאות.
לאדם יש בתזוג והוא אוהב אותה עד מאד,ואפילו מקעקע את שמה על גבו בתוך לב עם חץ וכותב "לנצח".
אבל תמיד לכשיצפה בסרט הווליוודי חדש,תחשוק נפשו במעט בגברת ג'ולי אניסטון וחבריה,לא כי הוא מאמין שיש לו שמץ של סיכוי בעולם עם הגברות הנכבדות הללו,ולא שהוא חשוב לשנייה אחת מחשבות זדון לגבי  לעשות חילוף מבת זוגתו לבת זוג מהמסך.(לשנייה אולי כן).
 האדם יודע את המציאות שלו והוא לומד להשלים איתה, ויודע לשמוח במה שיש לו,שנאמר:"איזהו העשיר השמח בליגה הכדורגל במדינה בה הוא גר".
כוונתי ברורה ככיוונה של הפועל באר שבע השנה בליגה.
על מה הבכי אני תוהה?אז מה עם במשחק ליגה  ממוצע יש יותר שריקות לעבירות מאשר במשחק כדורסל,ואז מה עם רוב שחקני הליגה עם אחוזים של 1 ל 50 מממסגרת ה5 מטר,ואז מה עם שחקני הליגה מתקשים ברובם להבקיע בפס פשוט מול שער חשוף ,ואז מה עם שחקני הליגה שלנו קורסים טוטלית תחת לחץ בפיגור כבר בדקה ה70.אז מה?!!!!!
זה הליגה שלנו.זה השחקנים שלנו,אילו החבר'ה הצעירים ששחרנו לאימונים בתור קצינים,אילו החבר'ה שהיו שנה מעלינו בתיכון וראינו אותם בחמש על חמש נותנים שישיות במשחק של רבע שעה בהפסקה של עשר.
לא צריך להגיד שבחירתו הגורלית ביותר של האדם היא הקבוצה שהוא בוחר.ולאחריה כמובן הבת זוג שהוא בוחר לחיות איתה בנישואין חצי-קתולים.
אבל זה הבחירה,ולא שחס וחלילה אין תקופות קשות,ועוברים משברים,ודמעות נשפכות כנהרות זועמים,
אבל בחרנו בסמל,ואנחנו חלק מהווי,אנחנו חלק ממשהו שהוא נטו שלנו,מי יקח זאת מאיתנו?
אז הליגה נראת כמו בית בושת?אז מה!!!
נפסיק ללכת למגרשים?
האישה קצת צועקת,לא נחזור לישון בבית?
בטח שחוזרים לבית,בגלל שזה הבית שלנו,בגלל שזה אהבתנו הראשונה והאחרונה.בגלל שנישואים לקבוצה קשים כקריעת ים סוף.ובגלל שאהדת קבוצה קשים מנישואין קתולים,"בבריאות ובחולי,בעושר ובעוני,עד שהמוות יפריד בנינו"

אני מזכיר לכולנו שאין מה להשוואת את מצבנו לאחרות,כי בהשוואה הזאת אנחנו מפסידים כי כולם בחוץ הרבה יותר טובות.
אנחנו כאן ואנחנו נמשיך לצפות.ונמשיך לראות תקצירים,ונמשיך למלא ווינר על משחקי בני יהודה מול מועדון ספורט אשדוד.
ונמשיך ללכת למגרשי הבית,ותמיד נשתדל ונרצה גם ללכת למשחקי חוץ.
כי בסך הכול לא מדובר בתחביב,לא מדובר בתרבות פנאי, וגם לא מדובר ברגעי הנאה

מדובר באהבה נטו.